טסטוסטרון
הפעם נעסוק בהורמון ה'טסטוסטרון'. טסטוסטרון – הורמון המין הגברי, בשלב הבגרות אחראי על התפתחות גופנית גברית, ולאחר מכן במשך החיים הבוגרים, הוא מהווה כ'דלק' לגבר, ותורם לבניית מסת השריר, לצפיפות העצמות, לכח הפיזי, ליכולת הקוגנטיבית, ועוד. כמו כן תומך במערכת ייצור הזרע באשכים. מחסור בטסטוסטרון עלול להתבטא בפגיעה בתפקוד הגברי, עייפות, חוסר יכולת להתרכז, עצבנות, ותופעות לוואי נוספות, מלבד פגיעה אפשרית בייצור הזרע. אזוספרמיה מלווה לעתים רבות ברמות טסטוסטרון נמוכות, בעקבות תפקוד כללי נמוך של האשך בקרב גברים אזוספרמים, או כתוצאה מפגיעה באשך עקב ניתוח. מחסור בטסטוסטרון עלול להתבטא בתופעות שונות, שניתן לחשוב שהן נובעות מדיכאון וסטרס בשל המצב הרפואי, אך במקרים רבים הגורם הוא רמות טסטוסטרון נמוכות, שניתן להעלותן בדרכים שונות ולמנוע את תופעות הלוואי. בשלב ראשון מומלץ לבדוק בבדיקת דם פשוטה את רמות הטסטוסטרון בדם (טסטוסטרון כללי + טסטוסטרון חופשי – Free Testosteron, וכן נחוצה בדיקת אסטרדיול – E2), ולאחר מכן במקרה הצורך להוועץ ברופא לגבי דרכי הטיפול השונות. המערכת ההורמונלית ראשית נעשה הכרות עם הציר ההורמונלי: היפותלמוס – היפופיזה (בלוטת יותרת המח) – אשכים ההיפותלמוס מפריש את הורמון GnRH, הורמון זה מגרה את ההיפופיזה להפריש את הורמון LH, אשר פועל על תאי הליידיג באשכים לייצר טסטוסטרון. בעקבות הגירוי מההיפותלמוס ההיפופיזה מפרישה גם את הורמון FSH, הפועל על תאי סרטולי באשכים התומכים בייצור הזרע, וכן מווסת את הפעילות באשכים לייצור טסטוסטרון (2 הורמונים אלו נקראים יחד 'גונדוטרופינים'). הפעולה של הטסטוסטרון כפולה: 1) תמיכה במערכת ייצור הזרע באשך – על כך אחראי הטסטוסטרון שבאשכים. 2) 'דלק' למערכת הפיזית והקוגנטיבית הגברית – על כך אחראי הטסטוסטרון שבדם. רמת הטסטוסטרון הנמדדת בבדיקת הדם, היא רמתו בדם בלבד, אך באשכים רמתו היא פי 50-100. הטסטוסטרון הופך במקומות שונים בגוף (רקמות שומן, אשכים, ועוד) לאסטרדיול (E2), בתהליך הנקרא 'ארומטיזציה'. כאשר בדם ישנה רמה מספקת של טסטוסטרון או של אסטרדיול, הגוף מאותת זאת ב'משוב שלילי' להיפותלמוס, שבתגובה מפחית את הפרשת הורמון GnRH, וכתגובת שרשרת מופחתת הפרשת ההורמונים LH וFSH מההיפופיזה. רמה נמוכה של טסטוסטרון נקראת במינוח הרפואי: 'היפוגונדיזם'. רמה נמוכה של טסטוסטרון עלולה להגרם ממספר סיבות: כשל בייצורו באשך (היפוגונדיזם ראשוני) חוסר/מיעוט הפרשה של הורמוני LH וFSH מההיפופיזה (היפוגונדיזם משני/ היפוגונדוטרופיק היפוגונדיזם) הדרכים להעלאתו ישנן מספר דרכים לשם העלאת רמת טסטוסטרון. נסקור אותן ונפרט את היתרונות והחסרונות שבכל אחת. לידיעתכם, מתן טסטוסטרון ישיר (הדרכים הנפוצות הן מריחת ג'ל – טסטומקס/אנדרוג'ל, או לקיחת זריקה אחת ל3 חודשים – נבידו) אינו מיועד לגברים המעוניינים לשמר את פוריותם. הסיבה לכך – כתוצאה מהטיפול להעלאת רמת טסטוסטרון, נגרם משוב שלילי המעכב את פעולת השרשרת של הגוף: היפותלמוס (GnRH) – היפופיזה (LH, FSH) – אשכים (ייצור זרע וטסטוסטרון). בעקבות ירידה ברמת הורמוני LH וFSH, מערכת ייצור הזרע אינה מתפקדת כראוי. [כאן המקום להזהיר גם מנטילת תכשירים "טבעיים" כביכול, הניתנים להעלאת רמת טסטוסטרון או לצורך צימוח זקן וכדומה, תכשירים אלו מיוצרים ללא כל פיקוח תברואתי, אין שום ידיעה מהימנה ממה הם מורכבים, והינם עלולים להכיל טסטוסטרון ישיר וכן חומרים נוספים, העלולים לפגוע בתפקוד המערכת ההורמונלית הטבעית]. הלן מספר דרכים לאיזון המערכת ההורמונלית: 1. הפחתת המשוב השלילי התרופה איקקלומין/כלומיד (Clomifene citrate) חוסמת את הקולטנים בהיפותלמוס ובהיפופיזה, ומפחיתה את המשוב השלילי המעכב הפרשת ההורמונים השונים. כתוצאה מכך ההיפופיזה ממשיכה להפריש הורמוני LH וFSH, ורמתם בדם עולה. כתגובת שרשרת עולה אף רמת הטסטוסטרון. יצויין, כי בעקבות הטיפול עולה אף רמת האסטרדיול, ועלולות להיות לכך תופעות לוואי שונות. 2. מניעת הפיכת טסטוסטרון לאסטרדיול התרופות אנסטרזול/ארימידקס ולטרזול, מעכבות את תהליך הארומטיזציה, ומונעות הפיכה של טסטוסטרון לאסטרדיול. כתוצאה מכך רמת הטסטוסטרון נשארת גבוהה יותר, ורמת האסטרדיול יורדת. יצויין, כי להורמון אסטרדיול ישנה חשיבות גבוהה לתפקוד הגברי, לבניית העצמות, ועוד, ולרמה נמוכה שלו, עלולות להיות תופעות לוואי שונות. חשוב לדעת – לעתים רבות נעשה טיפול משולב באיקקלומין + אנסטרזול/לטרזול, לצורך וויסות הורמונלי ויצירת יחס מאוזן בין טסטוסטרון לאסטרדיול. 3. זריקות הורמונים זריקות הורמונליות שונות (פרגניל, אוביטרל, ועוד) מכילות את ההורמון HCG, המהווה תחליף להורמון LH, ופועל על תאי הליידיג שבאשכים לייצר טסטוסטרון ברמה מוגברת. לסיכום – התרופות השונות (מס' 1-2) פועלות על הציר ההורמונלי: היפותלמוס – היפופיזה – אשכים, באמצעות תיעולו וויסותו. בשונה מכך בטיפול בזריקות (מס' 3), נעשית עקיפה של הציר ההורמונלי, וההורמון החלופי פועל ישירות על האשכים. חשוב לציין כי קיימים הבדלים בתגובות לדרכי הטיפול השונות, ופרוטקול הטיפול המדוייק צריך להקבע על ידי אנדוקרינולוג בעל התמחות בפריון הגבר, או על ידי מומחה לפריון הגבר (אנדרולוג) שעבר הכשרה אנדוקרינית. כתוצאה מהטיפולים השונים עלולות להגרם תופעות לוואי שונות, אך בדרך כלל הינן קלות ומזעריות בהשוואה לתועלת המופקת.[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row]
טיפול תרופתי בפריון הגבר
הפעם נספר לכם על טיפול תרופתי שנועד לגברים הסובלים מאי פריון, כגון אזוספרמיה (העדר תאי זרע בזרמה) לא חסימתית, או אוליגוספרמיה חמורה (תאי זרע בודדים בזרמה). לפני שאתם מתחילים בקריאה, רצוי שתקראו את מילון המושגים על ייצור זרע והורמונים, שינגיש לכם את מושגי היסוד לצורך הבנת האבחון הרפואי והליך הטיפול. ייצור הזרע כפי שאתם כבר יודעים, הליך ייצור הזרע (ספרמטוגנזה) מתרחש באשכים. בכל אשך ישנן מאות אבוביות הנקראות 'אבוביות האשך' או 'אבוביות נושאות הזרע', שבתוכן מיוצר הזרע. את דפנות האבובית מרכיבים תאי סרטולי. התומכים בייצור הזרע, באמצעות 'תיווך' בין תאי הזרע המתפתחים לבין חלבונים ואנזימים שונים התורמים להתפתחות תאי הספרמטוגניה באשך לתאים בוגרים. כמו כן הם משמשים מעין שכבת מגן, ומסננים חומרים שונים העלולים לפגוע בתאי הזרע. בניית תאי סרטולי ותפקודם התקין מושפעים מהורמון FSH. מסביב לתאי הזרע באשך, בין האבוביות, נמצאים תאי ליידיג רבים, המייצרים הורמון טסטוסטרון, החשובים לתפקוד זכרי תקין, וכן אחראים לתפקוד תקין של האשך לייצר תאי זרע. תפקודם התקין של תאי ליידיג לייצור טסטוסטרון, מושפע מהורמון LH. אם נדמה את תאי הזרע לסירות קטנות המשייטות להן בים, תאי סרטולי הינם מפרצי העגינה, ותאי הליידיג וטסטוסטרון הינם היבשה שבעורף המעגנים. תאי סרטולי עוברים התרבות (Proliferation) פעמיים במהלך החיים – בשלבים האחרונים של העובר וממשיכים מיד לאחר הלידה, וכן בגיל ההתבגרות, אז הם מקבלים תכונות סופיות כדי לספק סביבה תקינה לייצור תאי הזרע. ניתן לזהות בעייה בייצור הזרע (אוליגוספרמיה חמורה או אזוספרמיה) הנובעת מכשל באשך, באמצעות בדיקה פיזית – נפח נמוך ורקמה רכה, בעקבות מיעוט תאי סרטולי, וכן בגלל שאבוביות הזרע ריקות מתאי זרע. תאי ליידיג מיוצרים בעובר אך נעלמים בגיל שנה, ומופיעים שוב בגיל ההתבגרות, אז הם עוברים התמיינות (Differentiation) ותהליך התאמה לייצור טסטוסטרון. מערכת הורמונלית ההורמונים LH וFSH, המכונים: גונדוטרופינים, מופרשים מההיפופיזה (בלוטת יותרת המח), המקבלת גירוי להפרשתם מהורמון GnRH, המופרש מההיפותלמוס. הורמון טסטוסטרון הופך במספר מקומות בגוף (רקמות שומן, אשכים, ועוד) להורמון אסטרדיול (E2) על ידי הקשרותו לאנזימים שונים, בתהליך הנקרא ארומטיזציה. האסטרדיול בעל תפקוד חשוב לבניית העצמות וכן לתפקוד מיני תקין ועוד. ערכי אסטרדיול גבוהים עלולים לגרום לתופעות לוואי שונות (כגון גינקומסטיה – גדילת שד בזכר). כאשר ישנה רמה מספקת של טסטוסטרון או אסטרדיול בדם, הגוף מאותת זאת במשוב שלילי להיפותלמוס, שבתגובה מפחית הפרשת הורמון GnRH, ובתגובת שרשרת קטנה הפרשת שאר הורמוני המין. כמו כן כאשר מתקיים ייצור זרע תקין, מופרש הורמון אינהבין B מהאשכים להיפופיזה, היוצר משוב שלילי ומעכב הפרשת הורמון FSH. חשיבות ההורמונים שיתוף פעולה של תאי סרטולי יחד עם טסטוסטרון, הוא המפתח לקיום הליך ספרמטוגנזה תקין. תהליך התפתחות תאי הזרע, החל מתאי ספרמטוגניה שהינם תאי נבט, דרך תהליכי המיטוזה והמיוזה, ועד ליצירת ספרמטיד עגול והתפתחותו לתא זרע בוגר, אינו יכול להתרחש ללא רמה תקינה של טסטוסטרון באשך. רמת הטסטוסטרון באשך גבוהה פי 50-100 מרמתו בדם, בשל חשיבותו הרבה לתפקוד מערכת ייצור הזרע. דרכי הטיפול לפני שנסביר על המקרים השונים ודרכי הטיפול הפרטניות, נתאר באופן כללי את הכלים העומדים לרשותינו כדי לנסות ולבצע איזון ברמות ההורמונים. עוד נספר לכם, כי ישנה חשיבות רבה לערכי טסטוסטרון תקינים גם לתפקוד פיזי וקוגנטיבי תקין, כאשר מחסור בטסטוסטרון עלול להתבטא בפגיעה בתפקוד המיני, עייפות, חולשה, חוסר יכולת להתרכז, עצבנות, ותופעות לוואי נוספות. כדאי שתדעו כי מתן טסטוסטרון ישיר (הדרכים הנפוצות הן מריחת ג'ל – טסטומקס/אנדרוג'ל, או לקיחת זריקה אחת ל3 חודשים – נבידו) אינו מיועד לגברים המעוניינים לשמר את פוריותם. הסיבה לכך – כתוצאה מהטיפול להעלאת רמת טסטוסטרון, נגרם משוב שלילי המעכב את פעולת השרשרת של הגוף: היפותלמוס (GnRH) – היפופיזה (LH, FSH) – אשכים (ייצור זרע וטסטוסטרון). בעקבות ירידה ברמת הורמוני LH וFSH, מערכת ייצור הזרע אינה מתפקדת כראוי. להלן מספר דרכים לאיזון המערכת ההורמונלית: 1. הפחתת המשוב השלילי התרופה איקקלומין/כלומיד (Clomifene citrate) חוסמת את הקולטנים בהיפותלמוס ובהיפופיזה, ומפחיתה את המשוב השלילי המעכב הפרשת ההורמונים השונים. כתוצאה מכך ההיפופיזה ממשיכה להפריש הורמוני LH וFSH, ורמתם בדם עולה. כתגובת שרשרת עולה אף רמת הטסטוסטרון. יצויין, כי בעקבות הטיפול עולה אף רמת האסטרדיול, ועלולות להיות לכך תופעות לוואי שונות. 2. מניעת הפיכת טסטוסטרון לאסטרדיול התרופות אנסטרזול/ארימידקס ולטרזול, מעכבות את תהליך הארומטיזציה, ומונעות הפיכה של טסטוסטרון לאסטרדיול. כתוצאה מכך רמת הטסטוסטרון נשארת גבוהה יותר, ורמת האסטרדיול יורדת. יצויין, כי להורמון אסטרדיול ישנה חשיבות גבוהה לתפקוד הגברי, לבניית העצמות, ועוד, ולרמה נמוכה שלו, עלולות להיות תופעות לוואי שונות. חשוב לדעת – לעתים רבות נעשה טיפול משולב באיקקלומין + אנסטרזול/לטרזול, לצורך וויסות הורמונלי ויצירת יחס מאוזן בין טסטוסטרון לאסטרדיול. 3. זריקות הורמונים זריקות הורמונליות שונות (פרגניל, אוביטרל, ועוד) מכילות את ההורמון HCG, המהווה תחליף להורמון LH, ופועל על תאי הליידיג שבאשכים לייצר טסטוסטרון ברמה מוגברת. זריקות אחרות (גונל F, פיוריגון, ועוד) מכילות הורמון FSH, הפועל על תאי הסרטולי באשך, ומעודד את בנייתם ותפקודם התקין. סוג נוסף של זריקות (מנוגון, מנופור, ועוד) מכיל שילוב של 2 ההורמונים. לסיכום – התרופות השונות (מס' 1-2) פועלות על הציר ההורמונלי: היפותלמוס – היפופיזה – אשכים, באמצעות תיעולו וויסותו. בשונה מכך בטיפול בזריקות השונות (מס' 3), נעשית עקיפה של הציר ההורמונלי, וההורמונים החלופיים פועלים ישירות על האשכים. חשוב לציין כי לטיפולים השונים עלולות להתלוות תופעות לוואי מסויימות, ויש לבצע את הטיפול בליווי רפואי צמוד. מקרים לטיפול ישנם מקרים שונים המתאימים לטיפול תרופתי-הורמונלי באי פריון הגבר. נבחין בין ההגדרות הרפואיות השונות: 1. היפוגונדטרופיק היפוגונדיזם (HH) הורמונים גונדטרופינים (LH וFSH) נמוכים, וכן טסטוסטרון נמוך. 2. היפוגונדיזם הורמונים גונדוטרופינים תקינים, טסטוסטרון נמוך. 3. היפרגונדטרופיק היפוגונדיזם הורמונים גונדטרופינים גבוהים, לעתים מלווה גם בהיפוגונדיזם – טסטוסטרון נמוך. היפוגונדטרופיק היפוגונדיזם (HH) כאשר ההורמונים הגונדטרופינים והטסטוסטרון נמוכים, נקודת ההנחה היא שמחסור בהפרשת ההורמונים בציר היפותלמוס – היפופיזה, הוא הגורם לחוסר פעילות תקין של מערכת הורמוני המין. דרך הטיפול תהיה על ידי החלפת הציר ההורמונלי שאינו פועל באופן סדיר, והשפעה ישירה על האשכים, באמצעות זריקות המכילות את ההורמונים HCG וFSH , במטרה להשלים לגוף את החסר ולגרום למערכת ייצור הזרע לתפקד כראוי. הורמון HCG ניתן במטרה לעודד את תאי הליידיג לייצר טסטוסטרון (מחליף את הורמון LH המופרש מההיפופיזה). והורמון FSH ניתן במטרה להבשיל את תאי הסרטולי ולהקנות להם תכונות סופיות. מדובר בטיפול ממושך יחסית עד שהגוף מגיע לפעילות תקינה, בסדר גודל של בין שנה וחצי ל-3 שנים. במהלך הטיפול מתבצע מעקב סדיר אחרי המטופל מדי מספר שבועות, במסגרתו נבדקת תגובת הגוף למתן ההורמונים, וכן מתבצעת בדיקה פיזית של האשכים, האם הינם גדלים ומתפתחים בעקבות הטיפול. עם זאת חשוב להבחין בין מספר מקרים שונים של HH, כאשר קיימים הבדלים בדרכי הטיפול וסיכויי ההצלחה:
מילון מושגים – ייצור זרע והורמונים
ייצור זרע אשך (Testis) – בלוטה המהווה חלק ממערכת הרבייה של הזכר, בה מתרחש ייצור הזרע וכן ייצור הורמונים שונים (טסטוסטרון ועוד). אבוביות האשך (Seminiferous tubules) – צינוריות מפותלות באשכים, בהן מתרחש תהליך ייצור הזרע (ספרמטוגנזה). ספרמטוגנזה (Spermatogenesis) – תהליך התפתחות והבשלת תאי הזרע, ראשיתו בתאי נבט (ספרמטוגוניה), העוברים מספר שלבים עד להפיכתם לתאי זרע בוגרים. הליך הספרמטוגנזה נמשך כ-60 יום. תאי הזרע הבוגרים שוהים 12-16 נוספים באפדידימיס (יותרת האשך), שם הם רוכשים את יכולת התנועתיות שלהם ותכונות נוספות. ספרמטוגוניה (Spermatogonium) – תא נבט שהינו 'תא האב' של תאי הזרע הבוגרים. בעל 46 כרומוזומים. במסגרת הספרמטוגנזה התא עובר תהליכי מיטוזה ומיוזה, שבסופם הופך ל- 4 תאי זרע. מיטוזה (Mitosis) – התהליך שבו תא מתחלק ויוצר שני תאים חדשים זהים. בתהליך ייצור הזרע, תא הספרמטוגוניה עובר מיטוזה לשני תאי ספרמטוציט ראשוני. כל תא ספרמטוציט הוא בעל 46 כרומוזומים. מיוזה (Meiosis = חלוקת הפחתה) – תהליך חלוקה המתרחש בתאי הרבייה (תאי זרע וביציות) בלבד. ספרמטוציט מתחלק ל2 תאי ספרמטיד ב2 שלבים: 1) ספרמטוציט ראשוני עובר תהליך בו סידורו הגנטי משתנה מ-46 כרומוזומים, לתא בעל 23 זוגות כרומוזומים, הנקרא ספרמטוציט שניוני. 2) כל ספרמטוציט שניוני עובר תהליך הפחתה נוסף מ-23 זוגות ל-23 כרומוזומים בודדים, בתהליך חלוקה לשני ספרמטידים. התוצר מהתא הראשוני (ספרמטוגניה) הינו ארבעה תאי ספרמטיד הפלואידיים (הפלואיד = תא בעל סט יחיד של כרומוזומים). ספרמטיד (Spermatid) – תא זרע ראשוני, בעל 23 כרומוזומים. בראשיתו עגול, ובהמשך מתפתח לתא בעל ראש וזנב. שוהה באבוביות האשך עד לסיום התפתחותו לתא זרע בוגר. הורמונים היפותלמוס (Hypothalamus) – בלוטה במח, האחראית על מספר הליכי ויסות ואיזון בגוף, וביניהם מפרישה הורמון GnRH ועוד. GnRH – הורמון משחרר גונדוטרופינים. הורמון המופרש מההיפותלמוס ואשר משפיע על היפופיזה, ומגרה אותה להפריש את ההורמונים הגונדוטרופינים. גונדוטרופינים (Gonadotropin) – ההורמונים LH וFSH. בתרגום מילולי: 'גונדות' הן בלוטות הורמוני המין (אשכים אצל הגבר, שחלות אצל האשה), ו'טרופינים' הם מזינים/ממריצים = ההורמונים המשפעלים את בלוטות המין. היפופיזה (Pituitary Gland) – בלוטה מוחית, שכתוצאה מהגירוי על ידי הורמון GnRH, מפרישה את ההורמונים הגונדוטרופינים, וכן הורמונים נוספים. LH – הורמון הפועל על תאי הליידיג באשכים לייצר טסטוסטרון. FSH – הורמון הפועל על תאי סרטולי באשכים, וכן מווסת את פעילות האשכים לייצור טסטוסטרון. תאי ליידיג (Leydig cell) – תאי אשך האחראיים על ייצור טסטוסטרון. תאי סרטולי (Sertoli cell) – תאי אשך התומכים בייצור הזרע. מרכיבים את דפנות אבוביות הזרע. טסטוסטרון (Testosterone) – הורמון המין הזכרי. בגיל ההתבגרות תורם להתפתחות הגברית, ובחיים הבוגרים אחראי על תפקוד נכון של המערכת הפיזית והקוגנטיבית הגברית, וכן תומך בייצור הזרע באשכים. רמתו באשכים היא פי 50-100 מרמתו בדם. אסטרדיול (E2) – הורמון המיוצר במספר בלוטות בגוף, וכן תוצר של טסטוסטרון. ארומטיזציה (Aromatization) – הליך הפיכת טסטוסטרון לאסטרדיול, על ידי אנזימים הקיימים במספר מקומות בגוף (רקמות שומן, אשכים, ועוד). משוב שלילי (Negative feedback) – מנגנון ויסות הורמונלי, במסגרתו רמה גבוהה של הורמון מסויים מעכבת את ייצורו. בתהליך ייצור הזרע, רמות גבוהות של טסטוסטרון/אסטרדיול, גורמות למשוב שלילי המעכב את הפרשת הורמון GnRH מההיפותלמוס, ובתגובת שרשרת להפחתת הפרשת הורמוני המין הנוספים. אינהבין B – הורמון מעכב המופרש מהאשכים ומשפיע על ההיפופיזה. כאשר מתקיים ייצור זרע תקין, גורם למשוב שלילי והפחתת הפרשת הורמון FSH. היפוגונדיזם (Hypogonadism) – מחסור בטסטוסטרון. עלול להתבטא בפגיעה בתפקוד המיני, עייפות, חוסר יכולת להתרכז, עצבנות, ותופעות לוואי נוספות, וכן לפגיעה בהליך ייצור הזרע. היפוגונדיזם ראשוני – מחסור בטסטוסטרון בעקבות כשל בייצורו באשך. היפוגונדיזם משני – מחסור בטסטוסטרון בעקבות חוסר/מיעוט הפרשת הורמוני LH וFSH מבלוטת יותרת המח. היפוגונדטרופיק היפוגונדיזם (HH) – מחסור בהורמונים גונדטרופינים (LH וFSH), וכן בטסטוסטרון. יכול להתהוות מסיבות מולדות (תסמונת קלמן ועוד), או נרכשות (גידול בהיפופיזה, חבלת ראש, ועוד). קלומיפן ציטראט (איקקלומין, כלומיד) – תרופה החוסמת את הקולטנים בהיפותלמוס ובהיפופיזה, ומונעת את המשוב השלילי הגורם להפחתת הפרשת ההורמונים השונים. אנסטרזול (ארימידקס)/לטרזול – תרופות המעכבות את תהליך הארומטיזציה, ומונעות הפיכה של טסטוסטרון לאסטרדיול. HCG – הורמון הניתן כתחליף להורמון LH, ופועל על תאי ליידיג באשכים לייצר טסטוסטרון. פרגניל, אוביטרל ועוד – זריקות שונות המכילות הורמון HCG. גונל F, פיוריגון ועוד – זריקות המכילות הורמון FSH. מנוגון, מנופור ועוד – זריקות המכילות שילוב של HCG וFSH. [/vc_column_text][/vc_column][/vc_row]
טסה או מיקרו טסה?
מטופלים רבים הסובלים מאזוספרמיה (העדר תאי זרע בזרמה), ועומדים לפני ביצוע ניתוח לצורך הפקת זרע, מתלבטים בין האופציות הכירורגיות השונות. בשורות הבאות נסקור את 2 שיטות הניתוח העיקריות: טסה (TESE), ומיקרו טסה (Micro-TESE), ונדגיש את היתרונות שיש לביצוע ניתוח בגישת המיקרו טסה המתקדמת יותר. אופן ביצוע הניתוח ראשית רצוי לדעת מהו אופן הביצוע השונה בכל גישה: בניתוח טסה, מבוצעת פתיחה מועטה של מעטפת האשך, והמנתח לוקח רקמה ממספר מוקדים בצורה רנדומלית. משך הניתוח הוא עד שעה. לעומת זאת בניתוח מיקרו טסה, פנים האשך כולו נמצא מחוץ למעטפת האשך וחשוף לעיני המנתח. באמצעות מיקרוסקופ ניתוחי ייעודי, המנתח בוחן בדקדקנות תחת הגדלה גבוהה את אבוביות האשך, ובוחר באופן סלקטיבי את אלו הנראות לו מעובות, שהינן בעלות סיכוי גבוה יותר להימצאות תאי זרע בתוכן. בעזרת מכשור מיקרו כירורגי עדין, נלקחות דגימות ממספר רב של מוקדים (15-20 בממוצע) על פני כל האשך, כך שמכל מקום נלקחת דגימה מזערית ומדויקת. בסך הכללי כמות הרקמה הנלקחת הינה פחותה משמעותית בהשוואה לכמות הנלקחת בניתוח בגישת הטסה. משך הניתוח הוא כ – 3 שעות. יתרונות המיקרו טסה כאשר אנו באים לבצע ניתוח להפקת זרע, המטרה הינה כפולה: הפקת זרע יעילה, ופגיעה מינימלית באשך. לניתוח בגישת המיקרו טסה קיימים מספר יתרונות: הפקת זרע סריקה דקדקנית של אבוביות האשך ובחירה של הטובות שבהן, ממצה באופן מקסימלי את האפשרות למציאת זרע בניתוח. ייצור הזרע ברקמת האשך עשוי להיות הטרוגני: שונה בין האשכים, וכן בין חלקים שונים באותו אשך. בניתוח מיקרו טסה בו נלקחת דגימת רקמה מכל אזור באשך, נשללת באופן כמעט ודאי האפשרות להחמצה של אזור שהינו בעל סיכוי גבוה יותר לייצור זרע. כמות הזרע המופקת בניתוח, עשויה להיות גדולה יותר בגישת המיקרו טסה, בשל בחירת הרקמה הסלקטיבית. חיפוש זרע במעבדה רקמת אשך הנלקחת בניתוח, מועברת למעבדה אמבריולוגית לצורך חיפוש ואיתור תאי זרע. במסגרת הזמן שיש במעבדה לצורך ביצוע חיפוש הזרע ברקמה, ישנו יתרון חשוב לגישת המיקרו טסה. במהלך הניתוח מועברת למעבדה רקמה סלקטיבית ומועטה יחסית. האמבריולוגים סורקים פחות חומר, והאפשרות למיצוי החיפוש וביצועו בצורה מדוקדקת בכל הרקמה, גבוהה יותר. פגיעה באשך כל ניתוח טומן בחובו פוטנציאל לפגיעה מסויימת ברקמת האשך, העלולה לבוא לידי ביטוי בירידה בייצור הטסטוסטרון ועוד. בניתוח מיקרו טסה, נלקחת כמות רקמה קטנה יותר, ופוטנציאל הפגיעה באשך נמוך באופן משמעותי. כמו כן, ברקמת האשך כלי דם רבים המזינים אותה. כאשר כלי דם אלו נפגעים, האזורים המוזנים על ידם 'מתים' והופכים לצלקתיים. כלי הדם הללו כל כך זעירים, שאין כל אפשרות לראות אותם ללא שימוש במיקרוסקופ. במהלך ניתוח מיקרו טסה, המנתח בוחן בעזרת המיקרוסקופ את הדגימה הנלקחת, ומוודא שבדרך אליה לא ייפגעו כלי הדם הזעירים המצויים בסביבתה. במהלך כל ניתוח נפגעים כלי דם קטנים כתוצאה מחיתוך וחשיפת הרקמה. על מנת לעצור את הדימום, המנתח צורב אותם במחט חשמלית ייעודית. הצריבה אמנם עוצרת את זרימת הדם, אך גם עלולה לגרום לנזק באזור הצריבה. "מחט הצריבה" בה נעשה שימוש במיקרו טסה הינה דקה ביותר, ועביה הוא כשליש מהמחט בה נעשה שימוש לצריבה בטסה הרגיל. כך שהחלק היחסי של הפגיעה הסביבתית כתוצאה מצריבה, הינו קטן באופן משמעותי.[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row]
