מילון מושגים – ייצור זרע והורמונים
ייצור זרע אשך (Testis) – בלוטה המהווה חלק ממערכת הרבייה של הזכר, בה מתרחש ייצור הזרע וכן ייצור הורמונים שונים (טסטוסטרון ועוד). אבוביות האשך (Seminiferous tubules) – צינוריות מפותלות באשכים, בהן מתרחש תהליך ייצור הזרע (ספרמטוגנזה). ספרמטוגנזה (Spermatogenesis) – תהליך התפתחות והבשלת תאי הזרע, ראשיתו בתאי נבט (ספרמטוגוניה), העוברים מספר שלבים עד להפיכתם לתאי זרע בוגרים. הליך הספרמטוגנזה נמשך כ-60 יום. תאי הזרע הבוגרים שוהים 12-16 נוספים באפדידימיס (יותרת האשך), שם הם רוכשים את יכולת התנועתיות שלהם ותכונות נוספות. ספרמטוגוניה (Spermatogonium) – תא נבט שהינו 'תא האב' של תאי הזרע הבוגרים. בעל 46 כרומוזומים. במסגרת הספרמטוגנזה התא עובר תהליכי מיטוזה ומיוזה, שבסופם הופך ל- 4 תאי זרע. מיטוזה (Mitosis) – התהליך שבו תא מתחלק ויוצר שני תאים חדשים זהים. בתהליך ייצור הזרע, תא הספרמטוגוניה עובר מיטוזה לשני תאי ספרמטוציט ראשוני. כל תא ספרמטוציט הוא בעל 46 כרומוזומים. מיוזה (Meiosis = חלוקת הפחתה) – תהליך חלוקה המתרחש בתאי הרבייה (תאי זרע וביציות) בלבד. ספרמטוציט מתחלק ל2 תאי ספרמטיד ב2 שלבים: 1) ספרמטוציט ראשוני עובר תהליך בו סידורו הגנטי משתנה מ-46 כרומוזומים, לתא בעל 23 זוגות כרומוזומים, הנקרא ספרמטוציט שניוני. 2) כל ספרמטוציט שניוני עובר תהליך הפחתה נוסף מ-23 זוגות ל-23 כרומוזומים בודדים, בתהליך חלוקה לשני ספרמטידים. התוצר מהתא הראשוני (ספרמטוגניה) הינו ארבעה תאי ספרמטיד הפלואידיים (הפלואיד = תא בעל סט יחיד של כרומוזומים). ספרמטיד (Spermatid) – תא זרע ראשוני, בעל 23 כרומוזומים. בראשיתו עגול, ובהמשך מתפתח לתא בעל ראש וזנב. שוהה באבוביות האשך עד לסיום התפתחותו לתא זרע בוגר. הורמונים היפותלמוס (Hypothalamus) – בלוטה במח, האחראית על מספר הליכי ויסות ואיזון בגוף, וביניהם מפרישה הורמון GnRH ועוד. GnRH – הורמון משחרר גונדוטרופינים. הורמון המופרש מההיפותלמוס ואשר משפיע על היפופיזה, ומגרה אותה להפריש את ההורמונים הגונדוטרופינים. גונדוטרופינים (Gonadotropin) – ההורמונים LH וFSH. בתרגום מילולי: 'גונדות' הן בלוטות הורמוני המין (אשכים אצל הגבר, שחלות אצל האשה), ו'טרופינים' הם מזינים/ממריצים = ההורמונים המשפעלים את בלוטות המין. היפופיזה (Pituitary Gland) – בלוטה מוחית, שכתוצאה מהגירוי על ידי הורמון GnRH, מפרישה את ההורמונים הגונדוטרופינים, וכן הורמונים נוספים. LH – הורמון הפועל על תאי הליידיג באשכים לייצר טסטוסטרון. FSH – הורמון הפועל על תאי סרטולי באשכים, וכן מווסת את פעילות האשכים לייצור טסטוסטרון. תאי ליידיג (Leydig cell) – תאי אשך האחראיים על ייצור טסטוסטרון. תאי סרטולי (Sertoli cell) – תאי אשך התומכים בייצור הזרע. מרכיבים את דפנות אבוביות הזרע. טסטוסטרון (Testosterone) – הורמון המין הזכרי. בגיל ההתבגרות תורם להתפתחות הגברית, ובחיים הבוגרים אחראי על תפקוד נכון של המערכת הפיזית והקוגנטיבית הגברית, וכן תומך בייצור הזרע באשכים. רמתו באשכים היא פי 50-100 מרמתו בדם. אסטרדיול (E2) – הורמון המיוצר במספר בלוטות בגוף, וכן תוצר של טסטוסטרון. ארומטיזציה (Aromatization) – הליך הפיכת טסטוסטרון לאסטרדיול, על ידי אנזימים הקיימים במספר מקומות בגוף (רקמות שומן, אשכים, ועוד). משוב שלילי (Negative feedback) – מנגנון ויסות הורמונלי, במסגרתו רמה גבוהה של הורמון מסויים מעכבת את ייצורו. בתהליך ייצור הזרע, רמות גבוהות של טסטוסטרון/אסטרדיול, גורמות למשוב שלילי המעכב את הפרשת הורמון GnRH מההיפותלמוס, ובתגובת שרשרת להפחתת הפרשת הורמוני המין הנוספים. אינהבין B – הורמון מעכב המופרש מהאשכים ומשפיע על ההיפופיזה. כאשר מתקיים ייצור זרע תקין, גורם למשוב שלילי והפחתת הפרשת הורמון FSH. היפוגונדיזם (Hypogonadism) – מחסור בטסטוסטרון. עלול להתבטא בפגיעה בתפקוד המיני, עייפות, חוסר יכולת להתרכז, עצבנות, ותופעות לוואי נוספות, וכן לפגיעה בהליך ייצור הזרע. היפוגונדיזם ראשוני – מחסור בטסטוסטרון בעקבות כשל בייצורו באשך. היפוגונדיזם משני – מחסור בטסטוסטרון בעקבות חוסר/מיעוט הפרשת הורמוני LH וFSH מבלוטת יותרת המח. היפוגונדטרופיק היפוגונדיזם (HH) – מחסור בהורמונים גונדטרופינים (LH וFSH), וכן בטסטוסטרון. יכול להתהוות מסיבות מולדות (תסמונת קלמן ועוד), או נרכשות (גידול בהיפופיזה, חבלת ראש, ועוד). קלומיפן ציטראט (איקקלומין, כלומיד) – תרופה החוסמת את הקולטנים בהיפותלמוס ובהיפופיזה, ומונעת את המשוב השלילי הגורם להפחתת הפרשת ההורמונים השונים. אנסטרזול (ארימידקס)/לטרזול – תרופות המעכבות את תהליך הארומטיזציה, ומונעות הפיכה של טסטוסטרון לאסטרדיול. HCG – הורמון הניתן כתחליף להורמון LH, ופועל על תאי ליידיג באשכים לייצר טסטוסטרון. פרגניל, אוביטרל ועוד – זריקות שונות המכילות הורמון HCG. גונל F, פיוריגון ועוד – זריקות המכילות הורמון FSH. מנוגון, מנופור ועוד – זריקות המכילות שילוב של HCG וFSH. [/vc_column_text][/vc_column][/vc_row]
טסה או מיקרו טסה?
מטופלים רבים הסובלים מאזוספרמיה (העדר תאי זרע בזרמה), ועומדים לפני ביצוע ניתוח לצורך הפקת זרע, מתלבטים בין האופציות הכירורגיות השונות. בשורות הבאות נסקור את 2 שיטות הניתוח העיקריות: טסה (TESE), ומיקרו טסה (Micro-TESE), ונדגיש את היתרונות שיש לביצוע ניתוח בגישת המיקרו טסה המתקדמת יותר. אופן ביצוע הניתוח ראשית רצוי לדעת מהו אופן הביצוע השונה בכל גישה: בניתוח טסה, מבוצעת פתיחה מועטה של מעטפת האשך, והמנתח לוקח רקמה ממספר מוקדים בצורה רנדומלית. משך הניתוח הוא עד שעה. לעומת זאת בניתוח מיקרו טסה, פנים האשך כולו נמצא מחוץ למעטפת האשך וחשוף לעיני המנתח. באמצעות מיקרוסקופ ניתוחי ייעודי, המנתח בוחן בדקדקנות תחת הגדלה גבוהה את אבוביות האשך, ובוחר באופן סלקטיבי את אלו הנראות לו מעובות, שהינן בעלות סיכוי גבוה יותר להימצאות תאי זרע בתוכן. בעזרת מכשור מיקרו כירורגי עדין, נלקחות דגימות ממספר רב של מוקדים (15-20 בממוצע) על פני כל האשך, כך שמכל מקום נלקחת דגימה מזערית ומדויקת. בסך הכללי כמות הרקמה הנלקחת הינה פחותה משמעותית בהשוואה לכמות הנלקחת בניתוח בגישת הטסה. משך הניתוח הוא כ – 3 שעות. יתרונות המיקרו טסה כאשר אנו באים לבצע ניתוח להפקת זרע, המטרה הינה כפולה: הפקת זרע יעילה, ופגיעה מינימלית באשך. לניתוח בגישת המיקרו טסה קיימים מספר יתרונות: הפקת זרע סריקה דקדקנית של אבוביות האשך ובחירה של הטובות שבהן, ממצה באופן מקסימלי את האפשרות למציאת זרע בניתוח. ייצור הזרע ברקמת האשך עשוי להיות הטרוגני: שונה בין האשכים, וכן בין חלקים שונים באותו אשך. בניתוח מיקרו טסה בו נלקחת דגימת רקמה מכל אזור באשך, נשללת באופן כמעט ודאי האפשרות להחמצה של אזור שהינו בעל סיכוי גבוה יותר לייצור זרע. כמות הזרע המופקת בניתוח, עשויה להיות גדולה יותר בגישת המיקרו טסה, בשל בחירת הרקמה הסלקטיבית. חיפוש זרע במעבדה רקמת אשך הנלקחת בניתוח, מועברת למעבדה אמבריולוגית לצורך חיפוש ואיתור תאי זרע. במסגרת הזמן שיש במעבדה לצורך ביצוע חיפוש הזרע ברקמה, ישנו יתרון חשוב לגישת המיקרו טסה. במהלך הניתוח מועברת למעבדה רקמה סלקטיבית ומועטה יחסית. האמבריולוגים סורקים פחות חומר, והאפשרות למיצוי החיפוש וביצועו בצורה מדוקדקת בכל הרקמה, גבוהה יותר. פגיעה באשך כל ניתוח טומן בחובו פוטנציאל לפגיעה מסויימת ברקמת האשך, העלולה לבוא לידי ביטוי בירידה בייצור הטסטוסטרון ועוד. בניתוח מיקרו טסה, נלקחת כמות רקמה קטנה יותר, ופוטנציאל הפגיעה באשך נמוך באופן משמעותי. כמו כן, ברקמת האשך כלי דם רבים המזינים אותה. כאשר כלי דם אלו נפגעים, האזורים המוזנים על ידם 'מתים' והופכים לצלקתיים. כלי הדם הללו כל כך זעירים, שאין כל אפשרות לראות אותם ללא שימוש במיקרוסקופ. במהלך ניתוח מיקרו טסה, המנתח בוחן בעזרת המיקרוסקופ את הדגימה הנלקחת, ומוודא שבדרך אליה לא ייפגעו כלי הדם הזעירים המצויים בסביבתה. במהלך כל ניתוח נפגעים כלי דם קטנים כתוצאה מחיתוך וחשיפת הרקמה. על מנת לעצור את הדימום, המנתח צורב אותם במחט חשמלית ייעודית. הצריבה אמנם עוצרת את זרימת הדם, אך גם עלולה לגרום לנזק באזור הצריבה. "מחט הצריבה" בה נעשה שימוש במיקרו טסה הינה דקה ביותר, ועביה הוא כשליש מהמחט בה נעשה שימוש לצריבה בטסה הרגיל. כך שהחלק היחסי של הפגיעה הסביבתית כתוצאה מצריבה, הינו קטן באופן משמעותי.[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row]
