Facebook
Print

טסטוסטרון

טסטוסטרון

הפעם נעסוק בהורמון ה'טסטוסטרון'. טסטוסטרון – הורמון המין הגברי, בשלב הבגרות אחראי על התפתחות גופנית גברית, ולאחר מכן במשך החיים הבוגרים, הוא מהווה כ'דלק' לגבר, ותורם לבניית מסת השריר, לצפיפות העצמות, לכח הפיזי, ליכולת הקוגנטיבית, ועוד. כמו כן תומך במערכת ייצור הזרע באשכים. מחסור בטסטוסטרון עלול להתבטא בפגיעה בתפקוד הגברי, עייפות, חוסר יכולת להתרכז, עצבנות, ותופעות לוואי נוספות, מלבד פגיעה אפשרית בייצור הזרע.

אזוספרמיה מלווה לעתים רבות ברמות טסטוסטרון נמוכות, בעקבות תפקוד כללי נמוך של האשך בקרב גברים אזוספרמים, או כתוצאה מפגיעה באשך עקב ניתוח.

מחסור בטסטוסטרון עלול להתבטא בתופעות שונות, שניתן לחשוב שהן נובעות מדיכאון וסטרס בשל המצב הרפואי, אך במקרים רבים הגורם הוא רמות טסטוסטרון נמוכות, שניתן להעלותן בדרכים שונות ולמנוע את תופעות הלוואי.

בשלב ראשון מומלץ לבדוק בבדיקת דם פשוטה את רמות הטסטוסטרון בדם (טסטוסטרון כללי + טסטוסטרון חופשי – Free Testosteron, וכן נחוצה בדיקת אסטרדיול – E2), ולאחר מכן במקרה הצורך להוועץ ברופא לגבי דרכי הטיפול השונות.

המערכת ההורמונלית

ראשית נעשה הכרות עם הציר ההורמונלי:
היפותלמוס – היפופיזה (בלוטת יותרת המח) – אשכים

ההיפותלמוס מפריש את הורמון GnRH, הורמון זה מגרה את ההיפופיזה להפריש את הורמון LH, אשר פועל על תאי הליידיג באשכים לייצר טסטוסטרון. בעקבות הגירוי מההיפותלמוס ההיפופיזה מפרישה גם את הורמון FSH, הפועל על תאי סרטולי באשכים התומכים בייצור הזרע, וכן מווסת את הפעילות באשכים לייצור טסטוסטרון (2 הורמונים אלו נקראים יחד 'גונדוטרופינים').

הפעולה של הטסטוסטרון כפולה: 1) תמיכה במערכת ייצור הזרע באשך – על כך אחראי הטסטוסטרון שבאשכים. 2) 'דלק' למערכת הפיזית והקוגנטיבית הגברית – על כך אחראי הטסטוסטרון שבדם.

רמת הטסטוסטרון הנמדדת בבדיקת הדם, היא רמתו בדם בלבד, אך באשכים רמתו היא פי 50-100.

הטסטוסטרון הופך במקומות שונים בגוף (רקמות שומן, אשכים, ועוד) לאסטרדיול (E2), בתהליך הנקרא 'ארומטיזציה'.

כאשר בדם ישנה רמה מספקת של טסטוסטרון או של אסטרדיול, הגוף מאותת זאת ב'משוב שלילי' להיפותלמוס, שבתגובה מפחית את הפרשת הורמון GnRH, וכתגובת שרשרת מופחתת הפרשת ההורמונים LH וFSH מההיפופיזה.

רמה נמוכה של טסטוסטרון נקראת במינוח הרפואי: 'היפוגונדיזם'.

רמה נמוכה של טסטוסטרון עלולה להגרם ממספר סיבות:

  • כשל בייצורו באשך (היפוגונדיזם ראשוני)
  • חוסר/מיעוט הפרשה של הורמוני LH וFSH מההיפופיזה (היפוגונדיזם משני/ היפוגונדוטרופיק היפוגונדיזם)


הדרכים להעלאתו

ישנן מספר דרכים לשם העלאת רמת טסטוסטרון. נסקור אותן ונפרט את היתרונות והחסרונות שבכל אחת.

לידיעתכם, מתן טסטוסטרון ישיר (הדרכים הנפוצות הן מריחת ג'ל – טסטומקס/אנדרוג'ל, או לקיחת זריקה אחת ל3 חודשים – נבידו) אינו מיועד לגברים המעוניינים לשמר את פוריותם.

הסיבה לכך – כתוצאה מהטיפול להעלאת רמת טסטוסטרון, נגרם משוב שלילי המעכב את פעולת השרשרת של הגוף: היפותלמוס (GnRH) – היפופיזה (LH, FSH) – אשכים (ייצור זרע וטסטוסטרון). בעקבות ירידה ברמת הורמוני LH וFSH, מערכת ייצור הזרע אינה מתפקדת כראוי.

[כאן המקום להזהיר גם מנטילת תכשירים "טבעיים" כביכול, הניתנים להעלאת רמת טסטוסטרון או לצורך צימוח זקן וכדומה, תכשירים אלו מיוצרים ללא כל פיקוח תברואתי, אין שום ידיעה מהימנה ממה הם מורכבים, והינם עלולים להכיל טסטוסטרון ישיר וכן חומרים נוספים, העלולים לפגוע בתפקוד המערכת ההורמונלית הטבעית].


הלן מספר דרכים לאיזון המערכת ההורמונלית:

1. הפחתת המשוב השלילי
התרופה איקקלומין/כלומיד (Clomifene citrate) חוסמת את הקולטנים בהיפותלמוס ובהיפופיזה, ומפחיתה את המשוב השלילי המעכב הפרשת ההורמונים השונים. כתוצאה מכך ההיפופיזה ממשיכה להפריש הורמוני LH וFSH, ורמתם בדם עולה.
כתגובת שרשרת עולה אף רמת הטסטוסטרון.
יצויין, כי בעקבות הטיפול עולה אף רמת האסטרדיול, ועלולות להיות לכך תופעות לוואי שונות.

2. מניעת הפיכת טסטוסטרון לאסטרדיול
התרופות אנסטרזול/ארימידקס ולטרזול, מעכבות את תהליך הארומטיזציה, ומונעות הפיכה של טסטוסטרון לאסטרדיול. כתוצאה מכך רמת הטסטוסטרון נשארת גבוהה יותר, ורמת האסטרדיול יורדת.
יצויין, כי להורמון אסטרדיול ישנה חשיבות גבוהה לתפקוד הגברי, לבניית העצמות, ועוד, ולרמה נמוכה שלו, עלולות להיות תופעות לוואי שונות.
חשוב לדעת – לעתים רבות נעשה טיפול משולב באיקקלומין + אנסטרזול/לטרזול, לצורך וויסות הורמונלי ויצירת יחס מאוזן בין טסטוסטרון לאסטרדיול.

3. זריקות הורמונים
זריקות הורמונליות שונות (פרגניל, אוביטרל, ועוד) מכילות את ההורמון HCG, המהווה תחליף להורמון LH, ופועל על תאי הליידיג שבאשכים לייצר טסטוסטרון ברמה מוגברת.
לסיכום – התרופות השונות (מס' 1-2) פועלות על הציר ההורמונלי: היפותלמוס – היפופיזה – אשכים, באמצעות תיעולו וויסותו. בשונה מכך בטיפול בזריקות (מס' 3), נעשית עקיפה של הציר ההורמונלי, וההורמון החלופי פועל ישירות על האשכים.

חשוב לציין כי קיימים הבדלים בתגובות לדרכי הטיפול השונות, ופרוטקול הטיפול המדוייק צריך להקבע על ידי אנדוקרינולוג בעל התמחות בפריון הגבר, או על ידי מומחה לפריון הגבר (אנדרולוג) שעבר הכשרה אנדוקרינית.

כתוצאה מהטיפולים השונים עלולות להגרם תופעות לוואי שונות, אך בדרך כלל הינן קלות ומזעריות בהשוואה לתועלת המופקת.[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row]